נועם לוי, משרת שנה שניה במד"א ירושלים. מספר על חוויותיו מהשטח:

"יום שישי התעוררתי מממש מוקדם מקריאה של האפליקציה שמאתרת לפי GPS אנשים הקרובים למקרה. קמתי וראיתי בהודעות שכמה בתים ממני יש אישה שכרגע יולדת בבית, התלבשתי וטסתי לשם, סייעתי לה ביחד עם עוד כונן שלנו. רגע הלידה הוא הרגע משמעותי אצלי בשירות, לשמוע את הבכי של התינוק ואז לצאת משם לראות את הזריחה תחושה מדהימה, שקשה לתאר במילים. בשירות שלי אני נמצא במשרד הכוננים ותורן מוקד כוננים. כוננים הם מתנדבים, שברגע שמתקבל מקרה באזור שלהם הם עוזבים הכל ויוצאים להציל חיים. זאת הרגשה של שליחות לעזור להם, גם במשרד מאחורי הקלעים וגם בשטח בזמן אמת".

חויות
חוויות2

בתיה רעות טרנר, משרתת שנה ראשונה בבי"ס מקיף ד' באשדוד. מספרת על חוויותיה מהשטח:

"אני חלק מצוות האחראי על הצד החברתי של בית הספר. אני מדריכת של"ח מדריכת יהדות. כל יום אני פוגשת את 250 התלמידים בבית הספר ומאוד חשוב לי לנסות ולהתחבר לכולם. כל יום כשאני מגיעה, אני מחייכת ומברכת לשלום את כל מי שחולף על פני, תלמידים ,מורים והצוות ומקבלת בחזרה את החיוך והחום. יש תלמיד אחד בכיתה שהייתי בטוחה שהוא בכלל לא נהנה בשיעורים שלי ולא מתחבר אלי, ואז יום אחד שחזרתי לאחר חופשת מחלה, הוא ראה אותי ואמר שממש התגעגע לשיעורים שלי, זה היה ממש מספק ומרגש".

אביטל נגר, משרתת במדרשת כנפי רוח אשדוד. מספרת על חוויותיה מהשטח:

"בתפקידי אני מלמדת ב12 בתי ספר שונים בעיר אשדוד , כאשר יש לי בית ספר אחד קבוע ביום שני שאותו אני מאוד מאוד אוהבת ושאר הימים זה בתי ספר מתחלפים.
בעקבות חילוקי דעות מול ההנהלה של בית הספר הקבוע שלי , החלפתי בית ספר.
יום אחד בחנוכה חזרתי לדירה ברגל ופגשתי קבוצת ילדים מבית הספר הראשון שממש ממש ביקשו שאחזור ללמד בבית הספר שלהם, כי אני הייתי הכי חמודה וכיפית והמדריכה החדשה (לא בת שירות) לא טובה כמוני…. באותו ערב התקשרתי לרכזת שלי וביקשתי לחזור לבית הספר הזה, וביום שחזרתי אמרתי תודה על שהצלחתי לחזור לנשום אחרי מתקפת החיבוקים שקיבלתי. מאז זה סיפור אהבה בלתי נשכח איתם". התמונה לקוחה מטקס כ"ט בנובמבר בבית הספר.

חויות3